נהיגה בשכרות

נהיגה בשכרות – סקירה כללית

נהיגה בשכרות מוכרת ע"פ החוק כדין פלילי, אך המעורבים הם לרוב אנשים נורמטיביים, אשר לא עברו על החוק או לחלופין בעלי עבר פלילי.

מכת המדינה – "תאונות הדרכים" היינה תופעה מוכרת ומצערת שיכולה להגיע לכל בית בישראל, אותם אנשים נקלעו למצב עקב שילוב של שתייה מעל הרמה המותרת של משקאות משכרים או שימוש בחומרים מסוכנים ונהיגה ברכב.

נהיגה בשכרות – אם שותים לא נוהגים:

זוהי לא רק סיסמא, נהיגה בשכרות טומנת בחובה סכנות רבות.

אדם הבוחר לשתות ולנהוג, מסכן את עצמו, את אלו הנמצאים בקרבתו, ברכבו, ואת כל הנהגים הנמצאים בכביש בסביבתו של אדם זה.

אדם הנתפס נוהג  בשכרות, יקבל ביום ביצוע העבירה, הזמנה למשפט (כתב אישום) וזאת גם אם נהיגתו לא גרמה לפגיעה ברכוש או בנפש.

בנוסף מיד לאחר שהסתיימה בדיקת השכרות ונמצאה אינדיקציה, כי אדם זה נהג בשכרות, בסמכותו של קצין המשטרה, לפסול את רישיונו של הנהג לחודש ימים ואף ליותר (תלוי בנסיבות) ואף להחרים את רכבו של הנהג (לחודש ימים) בו לכאורה בוצעה העבירה.

נהיגה בשכרות – העונשים הקבועים ע"פ החוק:

בפקודת התעבורה, בסעיף 39(א) נקבע כי אדם המואשם בנהיגה בשכרות דינו – בנוסף לכל עונש אחר – פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים הנהג ישלם קנס כספי ורישיון הנהיגה שלו יפסל על תנאי ובמידה והורשע הנהג בעבירת שכרות נוספת, עונשו יכול ויהיה ארבע שנות פסילה.

ראוי לציין כי שיקול הדעת של בתי המשפט לתעבורה בקביעת עונשו של הנאשם היינו צר מאוד ואלו יקלו בעונשו של נאשם רק כאשר קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהעונש הקבוע בחוק (מדובר בכשל ראייתי זה או אחר).

נהיגה בשכרות – מהות הסירוב:

ראוי לציין כי סירוב לבדיקת שכרות, דינו כנהיגה בשכרות, אך קיימים מקרים בהם לא יעמוד הסירוב להיבדק כנגד הנאשם, לדוגמה, כאשר נדרש נהג לבצע בדיקת שכרות, אך קיימת מניעה רפואית אמיתית לביצוע בדיקה זו ועוד דוגמאות נוספות.

נהיגה בשכרות – התמודדות הנאשם עם כתב האישום בנהיגה בשכרות:

אדם הנאשם בנהיגה בשכרות, מסתכן בפסילת רישיונו לתקופה שלא תפחת משנתיים, דבר העלול לפגוע קשות, בפרנסתו של אדם זה ובניהול אורך חיים תקין, על כן מומלץ לפנות אל עורך דין המתעסק בתחום התעבורה, בכדי שזה יפעל בדרכים המקובלות שבסופן תהיינה פגיעה מינימלית בנאשם ראוי לציין כי כל עונש פסילה של למעלה משנה, שהטיל ביהמ"ש לתעבורה על נאשם, מצריך מנאשם, לעבור טסט ותיאוריה לשם הוצאות רישיון נהיגה חדש בתום תקופת הפסילה.

נהיגה בשכרות – לשון החוק:

פרק שישי: בדיקת שכרות

מיום 11.4.1983

תק‘ (מס‘ 3) תשמ"ב-1982

ק"ת תשמ"ב מס‘ 4335 מיום 11.4.1982 עמ‘ 830

הוספת פרק שישי

הגדרות תק‘ (מס‘ 3) תשמ"ב-1982

169א. בפרק זה –

"אלכוהול" – כוהל אתילי, אתנול, אתיל אלכוהול;

"בדיקת נשיפה" – בדיקת אויר נשוף של אדם באמצעות מכשיר שאישר שר הבריאות, בהתייעצות עם שר התחבורה, בהודעה ברשומות, והמכשיר מראה את ריכוז האלכוהול באויר הנשוף או את שווה ערכו בדמו של הנבדק בדוגמה של נשיפה שסיפק אותו נבדק;

"בדיקת מעבדה" – בדיקת דוגמה של דם או שתן למדידת ריכוז האלכוהול בדם הימצאותם של סמים משכרים או מסוכנים בגופו של הנבדק, במעבדה או במוסד רפואי;

תק‘ (מס‘ 3) תש"ע-2009

"המידה הקבועה" – (נמחקה);

"נבדק" – אדם שנדרש להיבדק לפי הוראות פרק זה;

תק‘ (מס‘ 3) תש"ע-2009

"ריכוז אלכוהול בגוף" – נהיגה בשכרות כאשר ריכוז אלכוהול בדגימת אוויר נשוף או בדגימת דם, העולה על אחד מאלה, לפי העניין:

(1) 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

(2) 50 מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר דם.

מיום 11.4.1983

תק‘ (מס‘ 3) תשמ"ב-1982

ק"ת תשמ"ב מס‘ 4335מיום 11.4.1982 עמ‘ 830

הוספת תקנה 169א

מיום 10.11.2009

תק‘ (מס‘ 3) תש"ע-2009

ק"ת תש"ע מס‘ 6825 מיום 10.11.2009 עמ‘ 114

"המידה הקבועה" – נהיגה בשכרות כאשר ריכוז אלכוהול לפי אחד מאלה:

(1) חמישים מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם;

(2) ריכוז אלכוהול באוויר נשוף ברמה שוות ערך לריכוז האמור בפסקה (1), או 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד בדוגמה של אויר נשוף שנעשתה בבדיקת נשיפה;

"נבדק" – אדם שנדרש להיבדק לפי הוראות פרק זה;

"ריכוז אלכוהול בגוף" – ריכוז אלכוהול בדגימת אוויר נשוף או בדגימת דם, העולה על אחד מאלה, לפי העניין:

(1) 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף;

(2) 50 מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר דם.

נהיגה בשכרות – איסור נהיגת רכב בהשפעת משקה או סם מעל המידה הקבועה תק‘ (מס‘ 3) תשמ"ב-1982

169ב. (א) לא ינהג אדם רכב בדרך או במקום ציבורי ולא יניעו אם הוא שיכור.

(ב) בעל רכב או הממונה עליו לא ירשה לשיכור לנהוג בו.

(ג) לעניין סעיפים 62(3) או 64ב לפקודה ופרק זה יראו אדם שיכור אם הוא נתון תחת השפעה של סמים משכרים או מסוכנים או אם ריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה.

מיום 11.4.1983

תק‘ (מס‘ 3) תשמ"ב-1982

ק"ת תשמ"ב מס‘ 4335 מיום 11.4.1982 עמ‘ 830

הוספת תקנה 169ב

בדיקת שכרות / נהיגה בשכרות תק‘ (מס‘ 3) תשמ"ב-1982

169ג. (א) היה לשוטר חשד סביר כי נוהג רכב או הממונה על רכב הוא שיכור, רשאי השוטר לדרוש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה או למסור דוגמה של דם או של שתן לבדיקת מעבדה או לדרוש ביצוען של הבדיקות כאמור בפרק זה, כולן או חלקן.

(ב) בדיקת נשיפה תיעשה במקום שעצר השוטר את הרכב או שמצא את הנוהג בו במקום אחר שקבע השוטר.

(ג) בדיקת דם או שתן תיעשה במעבדה או במוסד רפואי שקבע השוטר מבין רשימת המעבדות והמוסדות הרפואיים שאישר שר הבריאות לענין זה.

מיום 11.4.1983

תק‘ (מס‘ 3) תשמ"ב-1982

ק"ת תשמ"ב מס‘ 4335 מיום 11.4.1982 עמ‘ 830

הוספת תקנה 169ג

בדיקת נשיפה תק‘ (מס‘ 3) תשמ"ב-1982

169ד. (א) היה לשוטר חשד סביר כי נוהג רכב או הממונה על הרכב הוא שיכור או שהוא מעורב בתאונת דרכים, רשאי הוא לדרוש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה.

תק‘ (מס‘ 3) תשנ"ד-1994

(ב) הראתה בדיקת הנשיפה כי ריכוז האלכוהול בגופו של הנבדק עולה על המידה הקבועה, תשמש תוצאת הבדיקה ראיה בבית משפט הדן בעבירה לפי סעיפים 62(3) ו-64ב לפקודה, או לפי פרק זה (להלן – עבירות נהיגה תוך שכרות).

תק‘ (מס‘ 3) תשנ"ד-1994

(ג) (בוטלה).

תק‘ (מס‘ 3) תשנ"ד-1994

(ד) (בוטלה).

מיום 11.4.1983

תק‘ (מס‘ 3) תשמ"ב-1982

ק"ת תשמ"ב מס‘ 4335 מיום 11.4.1982 עמ‘ 831

הוספת תקנה 169ד

מיום 1.3.1994

תק‘ (מס‘ 3) תשנ"ד-1994

ק"ת תשנ"ד מס‘ 5581מיום 22.2.1994 עמ‘ 656

(ב) הראתה בדיקת הנשיפה כי ריכוז האלכוהול בגופו של הנבדק עולה על המידה הקבועה, יודיע השוטר לנבדק כי הנבדק רשאי לדרוש בדיקת דמו במעבדה.

(ב) הראתה בדיקת הנשיפה כי ריכוז האלכוהול בגופו של הנבדק עולה על המידה הקבועה, תשמש תוצאת הבדיקה ראיה בבית משפט הדן בעבירה לפי סעיפים 62(3) ו-64ב לפקודה, או לפי פרק זה (להלן – עבירות נהיגה תוך שכרות).

(ג) דרש הנבדק בדיקת מעבדה אחרי בדיקת נשיפה, לא ישמשו תוצאות בדיקת הנשיפה ראיה בבית המשפט הדן בעבירה לפי סעיפים 62(3) ו-64ב לפקודה או לפי פרק זה (להלן – עבירת נהיגה תוך שכרות).

(ד) לא דרש הנבדק בדיקת מעבדה אחרי בדיקת נשיפה, ישמשו תוצאות בדיקת הנשיפה ראיה בבית המשפט הדן בעבירת נהיגה תוך שכרות אם היא ניתנה בתעודה כאמור בתקנה 169ט.

בדיקת דם תק‘ (מס‘ 3) תשמ"ב-1982 תק‘ (מס‘ 3) תשנ"ד-1994

169ה. (א) (בוטלה).

(ב) שוטר רשאי לדרוש מנבדק בדיקת מעבדה לדוגמה של דם אף אם לא בוצעה מכל סיבה שהיא בדיקת נשיפה.

תק‘ (מס‘ 3) תשנ"ד-1994

(ג) נעשתה בדיקת מעבדה, יהיו תוצאות הבדיקה ראיה בבית משפט על עבירת נהיגה תוך שכרות.

מיום 11.4.1983

תק‘ (מס‘ 3) תשמ"ב-1982

ק"ת תשמ"ב מס‘ 4335מיום 11.4.1982 עמ‘ 831

הוספת תקנה 169ה

מיום 1.3.1994

תק‘ (מס‘ 3) תשנ"ד-1994

ק"ת תשנ"ד מס‘ 5581מיום 22.2.1994 עמ‘ 656

(א) דרש הנבדק כאמור בתקנה 169ד בדיקת מעבדה יקחנו השוטר למוסד רפואי שאושר לפי פרק זה לצורך מסירת דוגמת דם.

(ב) שוטר רשאי לדרוש מנבדק בדיקת מעבדה לדוגמה של דם אף אם לא בוצעה מכל סיבה שהיא בדיקת נשיפה.

(ג) מבלי לפגוע בהוראות תקנה 169ד, אם נעשתה בדיקת מעבדה לדוגמה של דם בעקבות בדיקת נשיפה, יהיו תוצאות בדיקת המעבדה ראיה בבית המשפט על עבירת נהיגה תוך שכרות.

(ג) נעשתה בדיקת מעבדה, יהיו תוצאות הבדיקה ראיה בבית משפט על עבירת נהיגה תוך שכרות.

סירוב להיבדק והתליית רשיון נהיגה תק‘ (מס‘ 3) תשמ"ב-1982

169ו. (א) סירב נוהג רכב או הממונה על רכב להיבדק לפי דרישת שוטר בבדיקת נשיפה או למסור דוגמה של דם או שתן לבדיקת מעבדה, דינו – מאסר שנה או קנס עשרת אלפים שקלים, ורשאי בית המשפט לפסול אותו מהחזיק ברשיון הנהיגה לתקופה של שנתיים.

(ב) שוטר שמונה להיות רשות רישוי לעניין סעיף 52 לפקודה, רשאי להתלות את רישיון הנהיגה של מי שסירב למסור דוגמאות כאמור בתקנת משנה (א) או של מי שתוצאות בדיקת נשיפה או בדיקת מעבדה הראו כי ריכוז הסם או האלכוהול בגופו עולה על המידה הקבועה; התליית רישיון נהיגה כאמור תהיה לתקופה שלא תעלה על 24 שעות.

מיום 11.4.1983

תק‘ (מס‘ 3) תשמ"ב-1982

ק"ת תשמ"ב מס‘ 4335מיום 11.4.1982 עמ‘ 831

הוספת תקנה 169ו

אופן הבדיקה במכשיר לבדיקת נשיפה תק‘ (מס‘ 3) תשמ"ב-1982

169ז. (א) הבדיקה במכשיר לבדיקת נשיפה של נבדק אחד או נבדקים אחדים, זה אחר זה, באותו מקום, תיעשה לאחר ביצוע פעולות אלה:

(1) בדיקת אויר חפשי מאלכוהול (blank sample), ובלבד שתוצאות הבדיקה לא תעלינה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד אויר, או ריכוז שווה ערך שלא יעלה על 10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר של דם;

(2) בדיקה כפולה (duplicate) לפחות של ריכוז האלכוהול בדוגמת כיול (standard sample) בתחום של 240 עד 480 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף או בתחום שווה ערך ל-50 עד 100 מליגרם אלכוהול למאה מיליליטר של דם, ובלבד שמקדם השונות (coefficient of variation) של תוצאות בדיקה זו לא יעלה על 10 אחוזים למאה.

(ב) תבוצע בדיקה כפולה (duplicate) לפחות של ריכוז אלכוהול בדוגמת האויר הנשוף של נבדק, ובלבד שמקדם השונות (coefficient of variation) של תוצאות בדיקה זו לא יעלה על 10 אחוזים למאה.

מיום 11.4.1983

תק‘ (מס‘ 3) תשמ"ב-1982

ק"ת תשמ"ב מס‘ 4335מיום 11.4.1982 עמ‘ 831

הוספת תקנה 169ז.

אופן הבדיקה של דוגמת דם בבדיקת מעבדה תק‘ (מס‘ 3) תשמ"ב-1982

169ח. בדיקה של דוגמת דם בבדיקת מעבדה תיעשה כאמור להלן ותהיה ראיה קבילה בבית המשפט:

(1) איזור הדקירה בגוף הנבדק יחוטא בחומר שאינו מכיל כוהל;

(2) דוגמת הדם תלקח לכלי קיבול סגור שמכיל מלח פלואורידי בכמות שריכוזו הסופי בדוגמת הדם לא יפחת מאחוז אחד למאה;

(3) כלי הקיבול יסומן כמקובל בסימון מוצגים משפטיים מסוג זה ויועבר למעבדה לבדיקה;

(4) הבדיקה תבוסס על שיטה מקובלת;

(5) תוצאת בדיקת דם חופשי מאלוכוהול (blank sample) לא תעלה על עשרה מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר של דם;

(6) מקדם השונות (coeffcient of variation) של שיטת הבדיקה לא יעלה על 10 אחוזים למאה;

(7) המעבדה תמסור לשוטר אישור על קבלת הדוגמה בנוסח של תעודת עובד ציבור לפי פקודת הראיות