לאור מס' רב של פניות למשרדנו בשבועות האחרונים, החלטתנו לעשות סדר בתיקון מס' 40 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב – 1982 המוכר בשם "חוק הספאם".
כאמור, המדובר בתיקון לחוק קיים אשר לפיו חל איסור לשלוח דבר פרסומת, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש ובכתב של הנמען.
יש לציין, כי דבר פרסומת מוגדר בתיקון לחוק כ"מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת".
נציין עוד, כי הודעה אלקטרונית מוגדרת כ"מסר בזק מקודד המועבר ברשת האינטרנט…".
ואולם ישנם מספר סייגים אשר כדאי לדעת בעניין חוק זה:
א. פניה חד פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק בדרכים המנויות בחוק המהווה הצעה להסכים לקבל דבר פרסומת לא תיחשב להפרת החוק.
ב. ניתן לשלוח דבר פרסומת בהתקיים 3 התנאים הבאים:
– במידה והנמען מסר פרטים במהלך רכישה של מוצר או שירות או במהלך מו"מ לרכישה כאמור והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת.
– המפרסם נתן הזדמנות להודיע על סירוב לקבל דברי פרסומת.
– דבר הפרסומת מתייחס לשירות מסוג דומה לאלו שהנמען התכוון לרכוש (סעיף 1).
ג. הנמען רשאי בכל עת להודיע למפרסם על סירובו לקבל דברי פרסומת ולחזור מהסכמתו ככל שניתנה.
ד. פרסם המשגר דבר פרסומת חייב לציין באופן ברור את הדברים הבאים:
היותו דבר פרסומת, שמו שם המפרסם, כתובתו ודרכי יצירת קשר עימו, זכותו של הנמען לשלוח הודעת סירוב.
ה. ביהמ"ש רשאי לפסוק 1,000 ₪ בשל כל דבר פירסומת שקיבל הנמען בניגוד לאמור לעיל.
אין ספק כי התיקון לחוק מקשה על המפרסמים, המבקשים להרחיב את קהל לקוחותיהם.
ואולם ישנן דרכים להרחיב את מעגל הלקוחות מבלי לעבור על האמור בחוק ומבלי לחשוש מקבלת קנסות ו/או תשלום פיצויים.
בעניין זה מומלץ להיוועץ קודם להוצאת דבר הפרסומת עם עו"ד.
הכותב הינו ממשרד מלכא ושות' עורכי דין המתעסק בנדל"ן, דיני משפחה, משפט אזרחי, חוק הספאם ומשפט אזרחי.
* אין באמור במאמר זה בכדי להוות תחליף לייעוץ משפטי, אלא כמידע כללי בלבד.
