בניגוד לבני אדם, חברה היא ישות משפטית עצמאית זאת בכפוף להוראות החוק.
על-כן, מאחר שמדובר בישות משפטית נפרדת/עצמאית לכל אדם שיש קשר לחברה אם כבעל מניות, עובד או נושה יכול לפנות לבית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט המחוזי, ולבקש צו לפירוק חברה.
בית המשפט יבדוק אם מתקיימת אחת מהעילות הקבועות בחוק:
החברה קיבלה החלטה מיוחדת שהיא תפורק בידי בית המשפט.
החברה לא התחילה בעסקיה תוך שנה לאחר שנרשמה או שהפסיקה את עסקיה למשך שנה.
החברה הפכה לחדלת-פירעון (כלומר אינה יכולה לפרוע חובותיה).
בית המשפט סבור שמן הצדק והיושר הוא שהחברה תפורק.
כאשר מגיש הבקשה לפירוק הוא נושה של החברה עליו לשקול את התועלת הצפויה לו, אם בכלל, מניהול הליכי פירוק.
מצד אחד לא ניתן במהלך הפירוק לגבות מהחברה דבר וצריך להמתין עד לסיום הליכי כינוס נכסיה, איסוף כל הרכוש וחלוקת הכסף בין כל הנושים על פי הוראות בית המשפט, כל אחד לפי חלקו היחסי בחוב הכולל ולפי מעמדו בין הנושים האחרים.
מצד שני, מתחילתו של הליך פירוק החברה אינה ממשיכה לאבד נכסים שיש לה ולא יוצרת חובות חדשים, כך שרכושה ישמש לתשלום חובות הנושים הקיימים בלבד בלי שניתן יהיה להבריח את נכסיה מעיני הנושים.
כאשר מגיש הבקשה הוא בעל מניות, יש צורך לשתף פעולה מול כל הגורמים המשפטיים, נאמן, כונס נכסים, מפרק שכל אחד מהם בעצם משמש כידו הארוכה של בית המשפט, אי מסירת מידע נכון עלול להוביל להרמת מסך שבסופו של יום תסב נזק רב לבעל המניות.
הכותב הינו ממשרד מלכא ושות' עורכי דין המתעסק בנדל"ן, נזיקין, פירוק חברות, דיני עבודה והוצאה לפועל.
* אין באמור במאמר זה בכדי להוות תחליף לייעוץ משפטי, אלא כמידע כללי בלבד.
