בתמ"ש 56471/98 משפחת ו' נ' משפחת ר' – הגיעה לפתחו של ביהמ"ש סוגיה בעניין שתי משפחות (בנה וביתה של המנוחה) אשר היו זכאיות לרשת את המנוחה. אבי אחת המשפחות (החתן של המנוחה) טיפל בכספי המנוחה כאשר הייתה בחיים עפ"י ייפוי כח שנתנה לו. המשפחה השנייה טענה כי מיופה הכח לקח מכספי המנוחה שלא כדין ועליו להשיב כספים אלה לעיזבון.
סעיף 122(ב) סיפא לחוק הירושה (ירושה) קובע כי בתובענה של אחד היורשים או נגד אחד היורשים יכול שהאישור יינתן ע"י בית המשפט הדין בתובענה.
מאחר והתביעה הוגשה בלא אישור ביהמ"ש, נקבע ע"י כב' השופט גרניט , בהליך מקדים, כי על התובעים לקבל את אישור בית המשפט מראש (או למפרע) להגשת התביעה (משום שחלק מהיורשים (הנתבעים) מתנגד להגשת התביעה), ולפיכך התובענה לא תידון לפני שהתובעים יגישו בקשה לבית המשפט לאשר להם להגיש את התביעה, ובבקשה כזו, עליהם לכלול בין המשיבים את כל היורשים, דהיינו את כל ילדיהם של הנתבעים.
בהחלטה מאוחרת יותר, לאחר שהתובעים הגישו בקשה למתן רשות להגשת התביעה למפרע, ובקשה לצירוף נתבעים נוספים, התיר כב' השופט להגיש את התובענה.
אחת הטענות (טענה מקדמית) שעלתה על ידי הנתבעים, גרסה כי את טענותיהם היה על התובעים להגיש במסגרת התנגדות לקיום הצוואה, ומשלא עשו זאת הם מושתקים מלהגיש את התביעה לאחר שהעיזבון חולק.
בהתייחס לטענת הנתבעים קבע כב' השופט גרניט :
"כי בתובענה שלפנינו הנתבעים אינם נתבעים כיורשים ובגין מעשיהם כיורשים, אלא כמי שחייבים כספים למנוחה הואיל ולטענת התובעים, הנתבעים לקחו ממנה, בחייה, שלא כדין כספים השייכים לה. דהיינו לא מדובר, בתביעה זו בתביעה בין יורשים אלא בתביעה של היורשים כנגד שני נתבעים (שבמקרה הם גם חלק מהיורשים) להשבת כספים שנטען שהם לקחו מהמנוחה שלא כדין.
"ולפיכך, אני דוחה את טענתם של הנתבעים כי המקום להעלות את טענת התובעים היה במסגרת התנגדות לקיום הצוואה, שכן אין מדובר במקרה שבפנינו בסכסוך בין יורשים בקשר לעיזבון, אלא בתביעה כספית של היורשים להשבה של כספים שלטענתם נלקחו שלא כדין, מחשבונה של המנוחה, עוד בחייה, ואך מקרה הוא כי הנתבעים הינם גם היורשים".
לסיכום, קבע השופט גרניט כי התביעה אינה תביעה בין יורשים אלא בתביעה של היורשים כנגד שני נתבעים להשבת כספים שנלקחו מהמנוחה שלא כדין.
בסופו של יום, נדחתה התביעה כדלקמן:
"לפיכך אני דוחה את טענת התובעים כי המנוחה לא ידעה ולא הסכימה כי הנתבע 1 יקח את כספה וישתמש בו לצרכיו ולצרכי משפחתו, וקובע כי המנוחה הסכימה מראש במהלך חייה לאחר מתן ההרשאות, כי נתבע 1 ישתמש בהרשאות למשיכת כספים מחשבונה לצרכי עצמו ולצרכי משפחתו."
הכותב הינו ממשרד מלכא ושות' עורכי דין המתעסק בנדל"ן, דיני משפחה, גירושין, הליך גירושין ומשפט אזרחי.
* אין באמור במאמר זה בכדי להוות תחליף לייעוץ משפטי, אלא כמידע כללי בלבד.
