נהגתם בשכרות? ייתכן שתזוכו מאשמה

מלכא ושות' משרד עורכי דין תעבורה יסייעו לכם החל מהשלב הראשוני ועד סיום הטיפול במקרה שלכם.

במקרה זה, מדובר על נאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של נהיגה בשכרות תחת השפעת סמים.

כאשר נטען כי נמצא בגופו תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן מסוג קנביס.

ההגנה טענה כי יש לזכות את הנאשם שכן ישנו פגם בשרשרת הראיות בתוך מעבדת תל השומר, היא המעבדה הבודקת את כלל דגימות בעבירות תעבורה, ולכן יש ספק אם תוצאות בדיקת המעבדה שייכות לנאשם.

הנאשם ניהל הליך הוכחות, והעיד את ד"ר גופר, מנהל המעבדה, אשר נחקר על דוכן העדים.

ד"ר גופר העיד, כי הבדיקות מועברות לקירור במעבדה בעודה פתוחה ולא אטומה.

וכן במהלך 10 הימים מרגע קבלת הדגימה במעבדה ועד הוצאת חוו"ד, נכנסים מספר אנשים לחדר הקור ובמהלך אותם ימים דוגמים את הדגימות פעמיים.

עוד מסר, כי הלבורנטית אינה רושמת מתי היא לוקחת את הבדיקה מחדר הקור וכי הכל מתועד בדף מחברת שלה – אשר מצורף בתיק האנליטי.

אולם התיק האנליטי לא הוגש לבית המשפט כראיה על ידי התביעה, והלבורנטיות לא העידו על אופן ביצוע הבדיקות ומתי ואיך הן נעשות.

הנאשם, באמצעות בא כוחו, טען כי כיוון שאין תיעוד של מי הוציא את הדגימות, מי ביצע את הבדיקות, מתי הבדיקות נעשו, ואיזו דגימה נלקחה לבדיקה, יש פגם בשרשרת הראיות ולא ניתן לשייך את הדגימה לנאשם.

נהיגה בשכרות – פסק הדין:

כאמור, בית המשפט השלום בתעבורה הרשיע את הנאשם, וקבע כי היה על ההגנה להגיש את התיק האנליטי ככל שסברה כי התעוררו ספקות או חששות לטעות בזיהוי, או לחילופין היה צריך להגיש חוו"ד נגדית.

וכן לאור הלכות בימ"ש בע"פ 4117/06 מקייטן, ניתן לסמוך על עדותו של מנהל מקצועי ביחס לכפופים אליו.

נהיגה בשכרות – ערעור על פסק הדין:

על פסק דין זה הגיש הנאשם ערעור לביהמ"ש המחוזי בתל אביב (עפ"ת 49139-12-15), אשר זיכה את המערער, תוך שהשופט רענן בן יוסף מקבל את טענותיו של הנאשם.

בית המשפט קבע, כי "קיומו של ספק סביר שמא דגימת השתן שנלקחה מן הנאשם היא לא הדגימה שנבדקה ותוצאותיה נרשמו בחוות הדעת, איננו מאפשר הרשעתו בדין והדברים ברורים ואינם צריכים הסבר נוסף."

עוד קבע ביהמ"ש המחוזי, כי יש חשש שמא הוחלפה הדגימה שנלקחה מן המערער בדגימה שנלקחה מאחר.

בית המשפט המחוזי קבע כי חשש זה מחייב רישום מדויק של כל מי שמעביר את הדגימה, ועל התביעה הנטל להוכיח לבית המשפט כי חשש כזה אינו קיים.

בית המשפט קובע כי דווקא על המעבדה חלה חובה יתירה לבצע רישום מסודר, הואיל ומשנפתחה השקית האטומה החשש לטעות גובר.

לעניין הלכות ע"פ 4117/06 מקייטן וע"פ 566/89 מרציאנו.

עליהן התבסס ביהמ"ש השלום שעה שהרשיע את הנאשם, בית המשפט קובע כי עניינן הבדיקה המהותית של המעבדה וניתן לסמוך על מנהל המעבדה לעניין תוצאות הדגימה.

אולם אין מנהל המעבדה יכול להעיד שהלבורנטיות לא טעו ביחס לרישום הדגימות.

עדות לעניין זה היא עדות מפי השמועה. הלבורנטיות הן אלה שצריכות להעיד על פעולותיהן, כך ולא אחרת.

בית המשפט המחוזי קבע כי :

"הנטל ההוכחה במשפט הפלילי הוא על התביעה, והתביעה היא שצריכה להוכיח מעבר לספק סביר כי הדגימה שנטלה מן המערער היא הדגימה שנתקבל בחוות הדעת, ללא חשש של טעות, ומשחדלה התביעה להוכיח זאת נותר ספק בשרשרת הראייתית".

"אמנם בדרך כלל אין התביעה מצרפת את עובדי המעבדה המטפלים בדגימה כעדי תביעה" קבע ביהמ"ש המחוזי, "אך שונה הוא המצב במקרה שבפנינו, בו ההגנה טענה כי לעמדתה חלה טעות בתוככי המעבדה וחקרה את ד"ר שלמך וד"ר גופר בעניין – מששאלה זאת התגלתה כשאלה שבמחלוקת הייתה צריכה התביעה לבקש להעידן".

בסופו של דבר, בית המשפט המחוזי קובע כי עסקינן בעניין פשוט וקל להוכחה, וזאת באמצעות העדתן של עובדות המעבדה או צירוף תע"צ (תעודת עובד ציבור) וזאת לצורך הצגת שרשרת ראיות תקינה.

בנסיבות אלו, זיכה בית המשפט המחוזי את המערער מעבירת נהיגה בשכרות.

עפ"ת 49139-12-15 בן משה נגד מדינת ישראל

בפני כב' השופט רענן בן יוסף.