ניינו של הערר ב-וע 1093/06 גשמי ברכה ה.ש.י.ג בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין רחובות
הינו בקשה להארכת המועד הקבוע בסעיף 88 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג – 1963 (להלן: "החוק").
גשמי ברכה וחברת ה.ש.י.ג (1995) יזום פרויקטים בע"מ רכשו מאת מאירה רוטשילד (להלן: "המוכרת"), זכויות במקרקעין.
ביום 13.6.2000 שוגרה למשיב הצהרה על גבי טופס 7002, והמשיב קבע את השומה.
הצדדים באמצעות עו"ד שלמון הגישו ערר המתייחס לשומות מס שבח, מס מכירה ומס רכישה.
בישיבת ועדת הערר מיום 2.12.04, הופיע עו"ד שלמון בשם הצדדים. באולם נכח גם עו"ד סורין, אשר הצהיר כי הוא התייצב כדי לשמור על זכויותיה של המוכרת. באותה ישיבה התעוררה מחלוקת בין עו"ד סורין לבין עו"ד שלמון בשאלה, האם בוטלה העסקה ואם בוטלה הרי שקיים ניגוד אינטרסים בין המוכרת לבין הרוכש. לאור המחלוקת האמורה, הצהיר עו"ד שלמון, כי הוא מתפטר מייצוגה של המוכרת.
לאור הנ"ל מחקה ועדת הערר את הערר ואפשרה לצדדים הגשת השגות בתוך 45 ימים.
בשלב כלשהו לאחר מתן ההחלטה, הרוכשות נכנסו להליכי כינוס נכסים ע"י ההוצל"פ ולשם כך מונה עו"ד הרשקו ככונס.
ביום 16.3.06 שלח הכונס מכתב לעו"ד שלמון. מהמכתב עולה, כי הכונס הגיש בקשה ליו"ר ההוצל"פ לביטול ההסכמים עליהם חתמה השותפות בנוגע לעסקה, מתוך תקווה, שהביטול יביא בעקבותיו את ביטולה של שומת מס השבח.
ביום 6.4.2006 הוגשו, באמצעות עו"ד שלמון כמייצגו של הכונס, הבקשה שלפנינו
והערר שנלווה אליה ובו השיג, על החלטת המשיב בהשגה שהתייחסה למס שבח,
מס מכירה ומס רכישה. בתצהיר תמיכה לבקשה טען עו"ד שלמון, בין היתר, כי הוא הכין
את הערר לאחר שקיבל, ביום 3.2.06, את החלטת המשיב בהשגה, וטען, כי המועד
האחרון להגשת הערר היה 3.3.06. כמו כן טען, כי העוררות נמצאות בכינוס נכסים
בהוצל"פ ע"י הכונס עו"ד הרשקו ורק ביום 16.3.06 הרשהו הכונס להגיש את הערר.
ב"כ המשיב התנגדה לבקשה מהטעמים הבאים:
השותפות, בהיותה הרוכשת, אינה זכאית לערור על חיובים המוטלים עפ"י דין על המוכרת.
הערר המתייחס למס רכישה, הוגש באיחור ובנסיבות העניין המבקשות לא הראו טעם מיוחד ושאין הצדקה להארכת המועד.
ביהמ"ש דחה את הערר וקבע:
מקובלת טענת המשיב, לפיה רוכש אינו מוסמך לערור על חיובים המוטלים על פי דין על המוכר.
מלשון הכתוב בסעיף 15 לחוק עולה, כי חובת תשלום מס השבח הוטלה על המוכר.
כמו כן, לאור האמור בסעיף 15 לחוק, לא יכול להיות ספק כי לעניין מס השבח, כוונת הדיבור "הרואה עצמו מקופח בהודעת שומה" בסעיף 87(א) לחוק היא למוכר החייב בתשלום מס זה ולשומה שהוצאה לו, ורק הוא רשאי להשיג על הודעת השומה. הוא הדין לעניין זכותו של "הרואה עצמו מקופח בהחלטת המנהל" לערור על ההחלטה לפני ועדת הערר על-פי סעיף 88 לחוק.
צודקת ב"כ המשיב בטענתה כי אין להסיק מסעיף 17 (ד) לחוק את המסקנה, כאילו בא להקנות לקונה שהתחייב כלפי המוכר לשלם את מס השבח החל על העסקה, מעמד עצמאי כלפי המשיב כמי שנכנס לנעליו של המוכר. סעיף 17 (ד) דן באופן חישוב מס השבח בסיטואציה המיוחדת אשר נוצרה בפרקטיקה במישור החוזי ואין להסיק מהסעיף הנ"ל מסקנה כאילו בא להעניק לקונה מעמד בהשגה לעניין הודעת השומה שהוצאה למוכר כדין או בערר על החלטת המנהל.
אשר על כן, העוררות שלפנינו, כרוכש, אינן זכאיות לעמוד בנעליה של המוכרת ולערור על חיוביה במס שבח ומס מכירה.
ראוי להדגיש עוד, כי ממכתבו של עו"ד הרשקו עולה, כי המוכרת אינה בין החיים. לפיכך, בנסיבות אלה, אין בידי עו"ד שלמון לייצג את המוכרת גם מחמת פטירתה. עו"ד שלמון לא הציג ייפוי כוח חדש לפיו רשאי הוא לייצג את עיזבונה של המוכרת או כל ייפוי כוח אחר.
בנסיבות דנן, הערר הוגש לאחר תום המועד אשר נקבע בסעיף 88 לחוק. בבקשה אין הסבר לאיחור.
עסקינן בשומה שהוציא המשיב בשנת 2000 שבעניינה הוגש ערר 1017/02, ובתוקף החלטת הועדה הוחזר העניין למשיב ע"מ לדון משלב השגה. מאז חלף זמן ניכר. לאור הנסיבות המפורטות לעיל, אינני רואה כל צידוק להארכת המועד.
הכותב הינו ממשרד עורכי דין מלכא ושות' המתעסק בנדל"ן, נזיקין, ביטוח לאומי, דיני עבודה והוצאה לפועל.
* אין באמור במאמר זה בכדי להוות תחליף לייעוץ משפטי, אלא כמידע כללי בלבד.
לסיכום, הערר נמחק.
