הרמת מסך כנגד מעסיק במקרים חריגים בלבד

הרמת מסך כנגד מעסיק במקרים חריגים בלבד

מאמר משרד מלכא ושות' עורכי דין, עורך דין דיני עבודה.

תתי נושאים: מעסיק, הרמת מסך כנגד מעסיק, חוק החברות הגנה מפני עובדים

לייעוץ משפטי ללא התחייבות בתחום דיני עבודה,

התקשרו אלינו 1-700-702-755!

במאמר זה נדון מתי יש להגיש תביעה או כיצד ניתן לטעון כנגד תביעה שהוגשה לבית הדין לעבודה כנגד מעסיק כאשר לפנינו יש חברה שהינה כאמור ישות משפטית נפרדת.

פס"ד בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב סע"ש 39180-05-14 Bunlai Phaderm נ' ניראור ניהול מסעדות בע"מ ואח' אשר ניתן ביום 15.01.2020 בחן לעומק את טענות הצדדים והפסיקה הרחבה וניתן ללמוד ממנו רבות על הטענות עליהן ניתן להתבסס בבחינת הדרישה להרמת מסך.

מחפשים עורך דין דיני עבודה? פנו אלינו לייעוץ משפטי עוד היום 1-700-702-755!

חשיבות בחינת האפשרויות מתי לתבוע בעלי מניות:

מן האמור מטה ובהפניה לפס"ד ניראור ובסקירה המופיעה שם ניתן להבין שחשוב ביותר גם בעת הגשת תביעה של עובד כנגד החברה לא לרוץ ולנסות ולדרוש הרמת מסך מבלי שיש בסיס לטענה או עובדות מוצקות. בחלק מהתיקים בהם נתקל משרדנו נראה כי הדבר נעשה באופן אוטומטי מבלי להבין שביהמ"ש עלול להטיל הוצאות אפילו לדוגמא עת נראה שמוגשת בקשה זו ללא תימוכין.

לייעוץ משפטי בנושא הפליה במקום העבודה התקשרו אלינו 1-700-702-755!

בחינת המקרה ע"י ביה"ד והקביעה:

כאמור נקודת המוצא בדיני חברות היא כי חברה היא אישיות משפטית הנבדלת מבעלי המניות בה (דב"ע נג/ 3-205 וגיה – גלידות הבירה בע"מ, פד"ע כז 345 (1994)). בית הדין הארצי שב וחזר על עקרון זה בשורה של פסקי דין (ע"ע (ארצי) 387/05 פוטרמן – ניסני, 9.12.07; ע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב – שיינפלד, 16.2.12; ע"ע (ארצי) 15288-12-10 בוימל פלזן, 8.5.12).
לעקרון זה חריג המעוגן בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), על פיו  הרמת מסך ההתאגדות והתעלמות מן ההפרדה המשפטית הקיימת בין בעלי המניות לחברה אפשרית במקרים חריגים בהם הוכח שנעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה:
"(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)."

המושג "שימוש לרעה" מתייחס למצבים כגון: מעשים שנעשו על מנת להונות אדם או לקפח נושה של החברה, מעשים שפוגעים בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה או הברחת נכסים מן החברה לבעלי המניות. גם בהקשר של משפט העבודה, הדין מכיר בקיומן של נסיבות חריגות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות חברה לבעלי מניותיה. זאת מתוך הכרה במעמדו המיוחד של העובד וחובות הנאמנות ותום הלב של הצדדים ליחסי העבודה (ע"ע (ארצי) 1170/00 פרידמן – יוניוב, פד"ע לח 817 (2003); ע"ע (ארצי) 1201/00 זילברשטיין – ערב חדש עיתונות – אילת בע"מ, 17.12.02, ע"ע (ארצי) 129/10 זוננשיין – G.S.S ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ, 31.10.11.

על מנת שבית הדין יסטה מדרך המלך שהיא עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, על העובד, המבקש הרמת מסך, לפרוש תשתית עובדתית מקיפה ומלאה ולהוכיח כי במקרה שלו התקיימו התנאים החריגים המצדיקים התעלמות מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת וחיוב בעלי המניות בחובותיה (רע"א 1158/04 א.מ. השבחת נכסים בע"מ – רם דר חברה לבניין בע"מ, 19.6.05; ע"ע (ארצי) 647/07 גפן – בתי מלון מאוחדים בע"מ, 6.7.09; ע"ע (ארצי) 50821-01-14 אבולעפיה – אבולעפיה, 15.10.15).
כך נפסק ביחס לצדדים לסכסוך מסחרי, כך גם לגבי עובדים וכך אף נכונים הדברים לגבי תובעים אחרים שעניינם נדון בפני בית הדין לעבודה.
לאמור לעיל יש להוסיף כי מהפסיקה עולה שאי תשלום זכויות כשלעצמו אינו מהווה עילה להרמת מסך (ע"ע (ארצי) 52949-05-10 וולצ'ק – ש. אלברט עבודות ציבוריות, 28.3.12). כך, רק במקרים מובהקים של חוסר תום לב, בהם הצטברות הנסיבות מצביעה על התנהלות בלתי ראויה מצדו של בעל המניות וניצול לרעה של מסך ההתאגדות (כגון מעשי מרמה מצדם של בעלי המניות, שימוש במספר חברות על מנת להתחמק מתשלום זכויות העובד, הברחת כספים ומימון דק), התקבלו טענות להרמת מסך (ע"ע (ארצי) 1452/04 אביר – חוסיין, 22.5.06, ע"ע (ארצי) 1401/04 ברק – פרץ, 5.9.06, ע"ע (ארצי) 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ – ברגר, (14.10.09)

בבואנו לבחון האם ענייננו הוא מן המקרים הנדירים בהם יורה בית הדין על הרמת מסך ההתאגדות וחיוב בעל המניות בחובות החברה כלפי עובדה, נזכור, כי הכלל הראשון והבסיסי בדיני החברות הוא, כי לחברה אישיות נפרדת מבעליה וכפי שכתבה ד"ר הדרה מור במאמרה 'הרמת מסך בבתי הדין לעבודה' ספר גרוס – מחקרים בדיני חברות ומשפט עסקי לכבודו של פרופ' יוסי גרוס, עמ' 343, 345 (2015)):
"ההכרה המשפטית בחברה בע"מ כיצור נפרד ועצמאי ועקרון האחריות המוגבלת הם עמודי התווך הבסיסיים להתנהלות העסקית. עקרונות אלו נשמרים בקפידה, והאינטרס להגנתם חוצה את כל שכבות העוסקים בנושא – המחוקק, בתי המשפט, המתקשרים, הנושים".

בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע (ארצי) 41428-01-13 מרדכי שחם – קובי ביטון, 10.5.18 (להלן: "עניין שחם") כתב בית הדין הארצי לעבודה דברים אלו:
"הכללים להרמת מסך ההתאגדות הותאמו בבתי הדין לעבודה למאפיינים המיוחדים של יחסי העבודה, הנובעים מחוסר האיזון הבסיסי החל במקרים רבים בין העובדים לבין המעסיק (ראו בין היתר: בג"צ 132/15 ר-צ פלסטק בע"מ נ' איפראימוב פאולינה [פורסם בנבו] (5.4.2017); בר-מור 346 – 347) וממעמדם המיוחד של העובדים כנושים נוכח העובדה לפיה "העובד אינו 'נושה וולונטרי' אלא נושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת" (ע"ע (ארצי) 1201/00 יהודית זילברשטיין – ערב חדש עיתונות – אילת בע"מ [פורסם בנבו] (17.12.2002); ע"ע (ארצי) 129/10 אופיר זוננשיין – G.S.S ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ [פורסם בנבו] (31.10.2011))."

ובהמשך:
"עניינו של שחם לא מצטמצם להעברת עובדים בין חברות כאילו היו אבן על לוח המשחק, אלא מהווה פעילות מירמתית שיטתית ועקבית של בעל השליטה בקבוצת חברות, העולה כדי עבירות פליליות הן במישור יחסי העבודה והן במישור דיני המס, הנמשכת לאורך שנים רבות, בגדרה מוקמות חברות הרשומות בחלק מהמקרים על שם אנשי קש, תוך פגיעה בזכויות הנושים בכלל והעובדים המוחלשים בפרט, העברתם מחברה לחברה "מעל ראשם" והתעלמות צינית ובוטה מהחובות הבסיסיות כלפי העובדים תוך העמדתם בפני שוקת שבורה עם סיום עבודתם. ספק אם יימצא מקרה מובהק יותר להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב אישי של בעל השליטה בחברות כלפי עובדיו."

ועוד באותו עניין, בע"ע (ארצי) 1138/04 אהרון מאיר – שחר ידגר, 7.11.05 בו כתב כב' השופט עמירם רבינוביץ:
יתכנו מקרים בהם מן הראוי להרים את מסך ההתאגדות ולחייב אורגן של החברה בחיובי החברה. כך יעשה אם יוכח למשל כי אורגן החברה עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה ופעל על מנת להונות את נושי החברה (ראו לעניין זה : דב"ע מו/50-3 אלכסנדר תעשיות נעלים בע"מ ואח' – יצחק חלו, פד"ע יח', 415 וגם א' פרוקצ'יה, דיני חברות חדשים בישראל, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש סאקר, תשמ"ט – 1989, עמ' 46). דוקטרינת הרמת המסך שהייתה בעבר פרי פיתוח הפסיקה מעוגנת כיום בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן – החוק), בו נקבע כי "בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן".

ובע"ע (ארצי) 1452/04 שלמה אביר – מנסור חוסיין, 22.5.06נקבע:
"אין חולק כי הרמת המסך הינה מהלך יוצא דופן וחריג והיא נעשית כאשר למשל אורגן של החברה עושה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה או פועל על מנת להונות את נושי החברה. העילות המקובלות להרמת מסך הן הקמת חברה למטרות תרמית, מצב בו אישיות החברה משמשת כסות לא חוקית לבעליה, ערוב נכסים של בעלי המניות עם נכסי החברה, ריקון החברה מנכסיה ועוד. אכן, אין רשימה ממצה של עילות להרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה לבעלי המניות שכן "המסר המרכזי העולה מניתוח התקדימים הינו רצונה של המערכת השיפוטית לשמר בידיה מכניזם גמיש דיו על-מנת לאפשר לה להתעלם מן האישיות המשפטית באותם מקרים קיצוניים, שבהם נראה כי החלתו של עקרון האישיות הנפרדת תוליך לתוצאות מוזרות לא-צודקות" (ד"ר א' חביב – סגל "מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך", עיוני משפט י"ז (1), עמ' 201)."

הכרעה בפסק הדין כאמור בקריאת מכלול הטענות שעלו והנסיבות הביאה את כב' השופטים לקבוע כך:
"כמתואר לעיל בהרחבה, הכלל בדיני חברות הוא כי לחברה אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה ועל כן הרמת מסך וייחוס חובה של החברה לבעלי המניות היא החריג לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת (דב"ע נג/3-205 מחמוד וגיה – גלידות הבירה פד"ע כ"ז, 345).
סקירת הפסיקה מעלה באופן חד משמעי כי הרמת מסך שמורה למקרים קיצוניים וחריגים, ובהתקיים התנאים הקבועים בהוראת סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, כפי שתוקן בתיקון מספר 3, התשס"ה-2005.

שקלנו בכובד ראש את טענת התובע בעניין הרמת המסך בין הנתבעות וחיובן ביחד ולחוד בגין כל תקופת העסקת התובע . בנסיבות מקרה זה ובהתאם להכרעות שלעיל ומאחר שלא הוכח כי מי מהנתבעים ביצע מעשי גניבה כלפי התובע , מצאנו כי יש לדחות את טענות התובע וזאת משלא הוכח כאמור כי מתקיימות נסיבות של מרמה המצדיקות הרמת מסך בין ניראור והזכיינית או בין כל אחת מהן לבעלי המניות ונושאי התפקידים.

פסק הדין מלמדנו כי קיימת חשיבות עליונה בבחינת התיק טרם הגשת תביעה באופן אוטומטי מול בעלי המניות אף אם החברה הסתבכה בחובות.

מחפשים עורך דין דיני עבודה בצפון, במרכז, בשפלה, בירושלים, בדרום ובשרון? התקשרו 1-700-702-755!

** אין באמור במאמר זה / טור דעה זה, בכדי להוות תחליף לייעוץ משפטי, אלא כמידע כללי בלבד.

הכותב הינו עו"ד ממשרד מלכא ושות', עו"ד בתחום דיני עבודה.

מלכא ושות' משרד עורכי דין דיני עבודה:

מלכא ושות' משרד עורכי דין דיני עבודה

מלכא ושות' משרד עורכי דין מתעסק בתחום דיני עבודה.

משרדנו מלווה לקוחות רבים הנמצאים בהליכי דיני עבודה, הליך פיטורין, התעמרות מצד המעסיק ובסוגיות משפטיות נוספות בתחום דיני העבודה.

פנו אלינו, אנו ב-מלכא ושות' משרד עורכי דין נדאג ללוות אתכם ולייעץ בתחום דיני עבודה.