במאמרנו זה נעסוק בקצרה לאפשרות הקיימת ליורשים לחלק ביניהם את העיזבון במסגרת הסכם חלוקת עיזבון.
יש לציין, כי הצורך בהסכם שכזה קם במרבית הפעמים לצורכי "תיכנון מס". ובמה דברים אמורים?
עפ"י סעיף 4 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג – 1963 "הורשה איננה מכירה". קרי, הורשה אינה חייבת במס.
ואולם, תיקון מס' 24 משנת 1993 קבע כי "מכירת זכות במקרקעין הנמנית עם נכסי עיזבון…יראו אותן כמכירת הזכות או עשיית הפעולה בידי היורשים, על אף האמור בסעיף 4".
יחד עם זאת, בהמשך הסעיף בא המחוקק והסדיר את חלוקת העיזבון בין היורשים באמצעות כך שקבע את הדברים הבאים: "חלוקת נכסי עיזבון בין יורשים, לא יראוה כמכירה ובלבד שאם במסגרת החלוקה ניתנה תמורה בכסף, או בשווה כסף שאינו נכס הנמנה עם נכסי העיזבון יראו את חלק העיזבון שבשלו ניתנה התמורה כאילו נמכר. לעניין זה "חלוקת נכסי עיזבון בין יורשים" – החלוקה הראשונה של נכסי העיזבון בין היורשים לאחר ההורשה…".
עיון בסעיפים הנ"ל ילמדנו, כי בכדי להימנע מהגדרת חלוקת העיזבון כמכירה יש לחלק את העיזבון ואותו בלבד, מבלי לצרף "נכסים" שאינם נמנים עם העיזבון, וכן לבצע זאת בחלוקה הראשונה של נכסי העיזבון, כהגדרתה לעיל.
על כן, בעיזבון המכיל נכסי מקרקעין מומלץ לבחון את חבות הצדדים במס ולשקול את אופן החלוקה בין היורשים עוד בראשית הטיפול.
הכותב הינו ממשרד מלכא ושות' עורכי דין המתעסק בנדל"ן, דיני משפחה, ירושה, צוואה ומשפט אזרחי.
* אין באמור במאמר זה בכדי להוות תחליף לייעוץ משפטי, אלא כמידע כללי בלבד.

5/5 - (2 הצבעות)