מחיקת חוב מזונות בהליכי פשיטת רגל

(3) חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה.

סעיף זה קובע כי צו הפטר היוצא מלפני בית המשפט – איננו חל על חוב מזונות פסוק, אלא אם יורה בית המשפט אחרת.

יובהר כי הסעיף מתייחס ל"בית משפט", כאשר הכוונה היא לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לפשיטות רגל (ראו סעיף 1 וסעיף 172 לפקודה).

עולה מכאן שהסמכות לקבוע את מעמדו של חוב המזונות, לאחר מתן ההפטר, מסורה לבית המשפט לפשיטות רגל. בית המשפט רשאי להורות כי חוב המזונות ייוותר על כנו.

הוא רשאי להורות כי חוב המזונות ייכלל בהפטר.

האם רשאי בית המשפט להעביר את ההכרעה בנושא לידי בית המשפט לענייני משפחה, כפי שנעשה בענייננו? החוק איננו מזכיר מצב שבו בית המשפט לפשיטות רגל "החליט שלא להחליט" בנושא המזונות, והעביר את סמכות ההחלטה לבית משפט אחר.

דעתי היא שבית המשפט לפשיטות רגל איננו מוסמך להעביר את סמכות ההחלטה בנושא המזונות לידי בית המשפט לענייני משפחה, וזאת מחמישה נימוקים.

ראשית, מן הבחינה המעשית, העברת סמכות ההכרעה מהערכאה המבררת לידי ערכאה מבררת אחרת הינה פרקטיקה שמעוררת קשיים ככלל, גם משום שהיא מאריכה את לוח הזמנים. מלכתחילה, הקניית הסמכות העניינית הייחודית – בכל הנוגע לפשיטות רגל – לבית המשפט המחוזי, נועדה לייעל את ההליך השיפוטי.

הרציונאל הוא לרכז את כל הדיון בעניינו של החייב בפני בית משפט אחד, שימצא את הפיתרון ההוגן והיעיל לפלונטר הכלכלי שנוצר.

לנוכח זאת, ויתור מרצון של בית המשפט לפשיטות רגל על סמכות ההכרעה בנושא הפטר המזונות, והעברתה לידי בית המשפט לענייני משפחה – משרתים בדיוק את התכלית ההפוכה: במקום לייעל את ההליך, נמצאנו גורמים סרבול ניכר.

שנית, פיצול הסמכויות באופן המתואר עלול לגרום להיווצרותו של מעין אוקסימורון כמו בענייננו: בית המשפט לפשיטות רגל מנפיק צו הפטר, אולם מורה שבכל הנוגע לחוב המזונות – יש לפנות לבית המשפט לענייני משפחה. דא עקא, שחוב המזונות הוא חובו היחיד של החייב.

יוצא, אפוא, שלפנינו צו הפטר ריק: הוא נועד כביכול לפטור את החייב מחובו, אולם בפועל הוא איננו חל על דבר. אף אם מהבחינה העיונית ניתן היה לחשוב על הצדקה כלשהי לצו הפטר ריק שכזה, הרי שמדובר על פניו ביצור משפטי לא-טבעי, שמוטב היה מלכתחילה למנוע את האפשרות להיווצרותו.

שלישית, מן הפן המהותי, כִּדרוּר סמכות ההכרעה אל בית משפט אחר – פוגע במלאכת האיזון עליה מופקד בית המשפט לפשיטות רגל.

איזון זה אמור להתבצע בין שלוש תכליות היסוד של הליכי פשיטת הרגל: האחת – זכות הקניין של הנושים, השנייה – לאפשר למי שנקלע בתום לב לחובות לפתוח דף חדש, והשלישית – טובת הציבור והאינטרס לשמור על הליכי מסחר תקינים (לוין וגרוניס, בעמ' 197-200; ע"א 6021/06 פיגון נ' הכונ"ר, פסקאות 18-24 (9.8.2009)).

על מנת לבצע את האיזון כראוי, נדרש בית המשפט לבחון את מכלול החובות שצבר החייב. השמטת מרכיב אחד, שהוא חוב המזונות, פוגעת באיזון הנדרש.

רביעית, שיקולי בית המשפט לפשיטות רגל, בכל הנוגע למתן הפטר, שונים משיקולי בית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע לחוב המזונות.

הראשון מאזן, כאמור, בין שלוש תכליות היסוד של הליכי פשיטת הרגל: טובת הנושים, טובת החייב, וטובת הציבור. בית המשפט לענייני משפחה, לעומת זאת, מונחה על ידי מערכת שיקולים אחרת.

הוא בוחן אך ורק את חוב המזונות, ולא את כלל מצבור החובות של המבקש היה וישנם.

עליו להתחשב במעמדו המיוחד של חוב המזונות כמשקף את חובתו של ההורה כלפי ילדיו, ואת חובותיו של הבעל כלפי בת זוגו.

שינוי בחוב מזונות פסוק, קל וחומר ביטולו, עשוי להתקיים רק אם וכאשר נוצר שינוי מהותי בנסיבותיו של החייב.

לא כל שינוי נסיבות מצדיק פתיחה מחדש של הדיון בחוב המזונות.

רק שינוי היורד לשורשו של עניין, ואשר משפיע באופן משמעותי ומתמשך על עצם קיומו של החוב שנפסק, שיעורו או תנאיו – יכול להצדיק התערבות מחודשת של בית המשפט (ראו: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187 (1983); ע"א 749/83 ליפינסקי נ' ליף, פ"ד לח(3) 128 (1985)).

מובן, אפוא, כי מערכת השיקולים של שני בתי המשפט היא שונה בבואם לשקול ביטול חוב מזונות פסוק.

מבטו של בית המשפט לפשיטות רגל מופנה כלפי מצבור החובות של החייב, והוא נדרש לאזן בין האינטרסים של הנושים, החייב וכלל ציבור הסוחרים.

בית המשפט לענייני משפחה, לעומתו, מתמקד בחוב המזונות בלבד, תוך לקיחה בחשבון של מערכת היחסים בין בני המשפחה.

הגם שבית המשפט לפשיטות רגל ישקול אף הוא את אופיו המיוחד של החוב – מזונות הילדים והאישה, על כל המשתמע מכך – ברי כי ראייתו מתוקף תפקידו איננה חופפת את שיקולי בית המשפט לענייני משפחה.

חמישית, כפי שצוין, עסקינן בפיצול סמכויות: העברת סוגיה מבית משפט לפשיטות רגל לבית משפט לענייני משפחה.

זאת ללא כל הוראה הכתובה בחוק שמכירה במנגנון האמור.

יודגש הכלל בסמכות העניינית בשיטה המשפטית הישראלית, לפיו מקום המשפט מוגדר בצורה ברורה ומפורשת על פי דין.

אין להשלים עם מנגנון המבוסס בנוהג שמאפשר לבית המשפט להעביר סוגיה משפטית בתיק שנידון לפניו לערכאה אחרת. אמנם נכון הוא שבית המשפט לענייני משפחה הוא בית המשפט הממונה על תחום דיני המשפחה, לרבות מזונות.

אך שיטת הסמכות מכירה בהיררכיה בין הערכאות, כאשר בית המשפט המחוזי ניצב מעל לבית משפט השלום – לרבות בית המשפט לענייני משפחה.

לשם חידוד הנקודה בהיבט דיוני אחר, נאמר שערעור או בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מוגשים לבית המשפט המחוזי.

נתון דיוני זה מלמד על הבעייתיות שיש בכך שבית המשפט המחוזי ייזום, שלא במסגרת שיקול דעת שמוענק לו על פי דין, העברת ההליך לבית המשפט לענייני משפחה, לרבות הפוטנציאל לסיבוך היה וצד ירצה להסתייג ערעורית מהחלטת בית המשפט לענייני משפחה.

נימוק דיוני זה איננו אלא סימפטום של העדר סמכות בדין.

יהא זה פירוש מלאכותי ומרחיק לכת לקבוע כי לשון הסעיף, לפיה בית המשפט המחוזי רשאי יהיה לתת הוראות בעניין חוב המזונות "במידה שהורה ובתנאים שהורה", כוללת גם את האפשרות להעביר את התיק לערכאה אחרת.

קבלת פרשנות זו תשליך על כל חוק או תקנה בהם מופיע המונח "בתנאים שהורה", כביכול יש בכך משום מתן היתר להעביר את סמכות ההכרעה לערכאה אחרת.

נימוק זה הוא בעיניי עיקר – העדר סמכות על פי דין להעברת ההליך. גם אם קיימת פרקטיקה כזו, אין בכך להצדיקה אל מול דרישות הדין והשיקולים שפורטו לעיל.

לשון אחר, אכריע על סמך ההחלטה נשוא הבקשה שלפניי. ברם, אף על פי מבחן צר זה, דעתי היא כאמור לעיל שיש לקבל את הבקשה, לדון כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור.

המשמעות היא שצו ההפטר הריק שניתן לחייב לא סיים את הליכי פשיטת הרגל במקרה דנא. לנוכח מסקנה זו, אפשר יהא להמשיך בהליך במתווה הדיוני שהוצג לעיל.

מחיקת חוב מזונות בהליכי פשיטת רגל – לסיכום:

סיכומו של דבר – דין הבקשה להתקבל, במובן הבא: הליכי פשיטת הרגל של החייב טרם הסתיימו.

התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בדבר מעמדו של חוב המזונות של החייב, וכפועל יצא מכך – באשר למתן צו הפטר בעניינו."

כאמור לנוכח החלטת ביהמ"ש העליון דן ביהמ"ש המחוזי בתיק שוב בהליכי הפש"ר 1253/06 וקבע בסופו של דבר כדלהלן:

"ענין סמכותו ושיקול דעתו של בית המשפט בענין הפטר מחוב מזונות, עלה גם בהחלטת בית המשפט

העליון הנזכרת לעיל מיום 18.11.12, בעניינו של החייב עצמו ושל עתירתו להפטר.

וציין בית המשפט העליון:

"סעיף זה [69(א)(3) – ת.א.] קובע כי צו הפטר היוצא מלפני בית המשפט – איננו חל על חוב מזונות פסוק, אלא אם יורה בית המשפט אחרת.

יובהר כי הסעיף מתייחס ל"בית משפט", כאשר הכוונה היא לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לפשיטות רגל (ראו סעיף 1 וסעיף 172 לפקודה).

עולה מכאן שהסמכות לקבוע את מעמדו של חוב המזונות, לאחר מתן ההפטר, מסורה לבית המשפט לפשיטות רגל.

בית המשפט רשאי להורות כי חוב המזונות ייוותר על כנו. הוא רשאי להורות כי חוב המזונות ייכלל בהפטר….

…. שיקולי בית המשפט לפשיטות רגל, בכל הנוגע למתן הפטר, שונים משיקולי בית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע לחוב המזונות.

הראשון מאזן, כאמור, בין שלוש תכליות היסוד של הליכי פשיטת הרגל: טובת הנושים, טובת החייב, וטובת הציבור.

בית המשפט לענייני משפחה, לעומת זאת, מונחה על ידי מערכת שיקולים אחרת.

הוא בוחן אך ורק את חוב המזונות, ולא את כלל מצבור החובות של המבקש היה וישנם….. מערכת השיקולים של שני בתי המשפט היא שונה בבואם לשקול ביטול חוב מזונות פסוק.

מבטו של בית המשפט לפשיטות רגל מופנה כלפי מצבור החובות של החייב, והוא נדרש לאזן בין האינטרסים של הנושים, החייב וכלל ציבור הסוחרים.

בית המשפט לענייני משפחה, לעומתו, מתמקד בחוב המזונות בלבד, תוך לקיחה בחשבון של מערכת היחסים בין בני המשפחה.

הגם שבית המשפט לפשיטות רגל ישקול אף הוא את אופיו המיוחד של החוב – מזונות הילדים והאישה, על כל המשתמע מכך – ברי כי ראייתו מתוקף תפקידו איננה חופפת את שיקולי בית המשפט לענייני משפחה. "

לכך ניתן להוסיף את ההלכה הפסוקה בעניין הליכי פשיטות רגל באופן כללי, ולפיה יש בחלוף השנים כדי להקהות את עוקצו של חוסר תום לב ביצירת חובות (או בהתנהלות). חלוף הזמן יכול לשמש כמשקל נגד ולעתים יהא בו כדי לרפא את הפגם.

וציין כב' השופט, כתוארו אז, גרוניס: "אין להתייחס באותה אמת מידה לחייב שיצר חובות לפני שנים רבות ונוהלו נגדו הליכי הוצאה לפועל במשך שנים, תוך מימוש נכסיו, ואל חייב שיצר חובות רבים תוך תקופה קצרה ויוזם הליכי פשיטת רגל זמן קצר לאחר יצירת החובות ובלא שהתנהלו נגדו כלל הליכי הוצאה לפועל.

אפילו אדם שהורשע בפלילים זכאי לכך שהרשעתו תימחק לאחר חלוף תקופה …." (ע"א 3224/07 בן דוד נ' הכנ"ר [פורסם בנבו] (3.5.09); ור' גם: ש. לוין, ר. גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית, עמ' 175; ע"א 2758/12 סמבל נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו]  (9.10.12)).

לנוכח האמור ביהמ"ש למעשה קבע פס"ד תקדימי לפיו החייב הופטר גם מחוב המזונות!!!

* אין באמור במאמר זה בכדי להוות תחליף לייעוץ משפטי, אלא כמידע כללי בלבד.

משרד עורכי דין מלכא ושות' – מי אנחנו?

מחפשים עורך דין פשיטת רגל ? פנו אלינו ואנו ב-משרד עורכי דין מלכא ושות' נדאג ללוות אתכם בתהליך פשיטת רגל , אנו נמלא את הטפסים ונבצע את ההליכים מול הרשויות בנושא פשיטות רגל וכו'.

עורכי הדין ב-משרד עורכי הדין מלכא ושות' נותנים מענה במגוון רחב של תחומים, למשרדנו יש סניף ראשי בחיפה ושלוחה בתל אביב, אך אנו נותנים מענה וליווי משפטי ללקוחות מכל הארץ, מצפון ועד דרום.

ניתן למצוא ברחבי האתר עוד תחומים משפטיים רבים כמו: הוצאה לפועל, דיני עבודה,דיני משפחה ועוד רבים אחרים, בכל אחד מהתחומים עורכי הדין שלנו נותנים ליווי משפטי צמוד לכל לקוח ולקוח.

למידע נוסף פנה/י אלינו ללא כל התחייבות מצידך וקבל/י יעוץ משפטי ראשוני ללא התחייבות, אנו נשמח לעמוד לרשותך בכל שאלה.

לפרטים ומידע נוסף הנכם מוזמנים ליצור קשר דרך הטופס , או התקשרו: 1-700-702-755.